2020: דיסטופיה מודרנית - חלק א'

מחשבות על טרנדים בצמיחה קורוניאלית מואצת, השראות של מותגים מיישמים מהעולם וניתוח בלתי-יומרני של העתיד הנראה לעין // חלק א'

כשהוא לא רץ לנשיאות // נעליים בעיצוב YEEZY x ADIDAS


לפני מספר ימים השיק קניה ווסט את מסע הבחירות שלו לנשיאות ארה"ב.

בנאומו, שעורר סערות תקשורתיות ותגובות ברשתות החברתיות, הצהיר ווסט בדמעות כי "כמעט הרג את ביתו הבכורה", הציג גישה שמרנית שמתנגדת עמוקות להפלות והציע לכל משפחה אמריקנית שתביא ילד לעולם - מיליון דולר. לצד אלה, עמדו סיסמאות לעידוד לגליזציה רבתי של כל הכימיקלים באשר הם ונשק לכל ילד ומעלה.

מצד אחד, כל שלב אודישנים צריך את ליטרת ההזויים שלו. מצד שני, טראמפ.

נשאלת השאלה, למה בכלל קניה צריך את זה? האיש הרי עסוק עד מעל לראש!

הוא מחזיק במותג האופנה YEEZY; מכונן שיתופי פעולה עם מותגי על דוגמת אדידס; מתכנן ומקים פרויקט של דיור לעניים והומלסים, בהשראת מבנים מהסרט "מלחמת הכוכבים"; השיק סטודיו לעיצוב בשם DONDA STUDIO שנועד "להמשיך היכן שסטיב ג'ובס הפסיק"; יצר משחק וידיאו משלו; הקים קרן צדקה למען נזקקי אפריקה; מטיף בדרשות יום א'. כמו כן, הוא ממשיך להחזיק בקריירה המוזיקלית עתירת הפרסים.


אם לא נולדתם סביב העשורים האחרונים של המאה ה-20, או בתחילה המאה הנוכחית, לבטח חשתם סחרחורת קלה.

מאידך, המילניאלס (ילידי שלהי שנות ה-80 של המאה ה-20 ועד סוף המאה) כמו גם ילדי דור ה-Z (אלו שנולדו לאחר שנת 2000) מהנהנים בהבנה.


רישום המציאות בכמה קווים גסים:

מצד אחד, אנחנו חיים בעידן של היפר-אינדיבידואליזם, בו פתיתי שלג אנושיים מרחפים להם את דרכם בעולם. מאידך, אפשר לחזות באימוץ המוני של טרנדים (ע"ע: ההצלחה של טיק טוק). משמע, אנחנו מאוחדים ומפולגים במקביל.

הרשתות החברתיות הביאו להעצמה של מידת המודעות העצמית, לשינוי באופן בו אנחנו מתקשרים את הזהות שלנו לעולם, ובתקשורת הבין-אישית שלנו.

כשהשמיים היו פתוחים, יכולנו לנדוד לכל עבר, כשאנחנו נחשפים ומאמצים תרבויות חדשות.

לצד אלו, מתקיימים זרמים פוליטיים מקוטבים, והמנהיגות זוכה לקריאות תיגר מהשטח ללא הרף.

הבו לנו סוג חדש של מנהיגים, קוראים צעירי התקופה. "העם. דורש. אותנטיות אמיתית!".


ואז הגיעה פנדמיה, והחזירה איתה ערכים אנלוגיים לעולם דיגיטלי. מה שאומר שכל שינוי שנעשה אל מול המורכבות וחוסר הוודאות, נועד לתת מענה מיידי, לפשט את המציאות ולבצע בדיקות, כיוונונים ודיאלוג מול קהל (היעד AKA: הקאמבק של הכל).

כמו כן, היא גם האיצה תהליכים שעד כה התנהלו בקצב אחר לגמרי, ברקע.

השינויים המהירים שנכפו על חיינו, הצריכו שינוי של "העצמי", התקשורת, הפוליטיקה, התרבות, החברה והדמויות שלנו לחיקוי.

התרפקות נוסטלגית בעולם דיגיטלי, או הצהרה סמויה על רוויית המשפיענים?


"השפעה אינה דומה ל"משפיענות". אני מאמין שהשפעה מגיעה מאותנטיות, סמכות, רעיונות ודמיון, ו"משפיענים הם מסחור החשיפה של המדיה החברתית של פרט זה או אחר. הם שני דברים שונים לגמרי, שאני מאמין שחל ביניהם בלבול בקרב התעשייה והעסקים" (רונג'וי דאם, מנהל תרבות ומותג עולמי, Farfetch).


במחצית הראשונה של המאה ה-20, בעלי הכוח היו הפוליטיקאים, אנשי החברה והמעמד הגבוה, כשלרשותם עומדים מעגלי חברה, רדיו, בטאונים וקולנוע להפצת דעותיהם ובשורתם.

במהלך המחצית השניה של המאה, עבר מוקד הכוח לידיהם של הסלבריטאים, התקשורת והמותגים, עם נשקי הפצת מידע כטלוויזיה וכמויות של פרינט בנייר מבריק.

שני העשורים הראשונים של המאה ה-21 העניקו את שרביט שועי העולם למשפיענים, סלבריטאים וסוכני תרבות, שהביאו לחיינו הפצת מידע ועיצוב תודעה במדיה החברתית, באפליקציות ההודעות, באתרי האינטרנט ובחוויות הממותגות (תחשבו קואצ'לה, למשל).

מה הלאה? תחזיות מדברות על עידן שלטון האלגוריתמים והתבונה המלאכותית כבעלי הכוח לעצב את תודעתנו, לצד "אנשים רגילים" שעושים דברים גדולים.

אבל מה עם המשפיענים? ומי הם האנשים הרגילים? עוד על זהויות נזילות ומגמות נוספות שכדאי לדבר עליהן בחלק ב'.

השראה עם תוכן